נגיף הקורונה – היום שאחרי, רובי סעדי

וירוס הקורונה משנה באופן מהותי את הדרך בה אנו קונים, נוסעים ועובדים לאורך שנים! המגיפה הופכת את העולם לנקי יותר, דיגיטלי יותר ויעיל יותר.

התפרצות המגפה והמשבר שהגיע בעקבותה, חסרי תקדים מבחינת אופן אי הוודאות וההשפעה החברתית והכלכלית הנלוות. הפסימיות מסביב גדולה, נוכח ההנחיות החדשות המוסיפות דאגה. השבתה – עובדים רבים יוצאים לחל"ת. זוהי ללא ספק פגיעה בפעילות הכלכלית שהולכת ומתגברת כל יום ואנו עדים לימים של ירידות תנודתיות חדות. תמיד כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר ובעיצומן של ירידות חדות – קשה לקבל החלטות – אבל תפקידי בתור מתכננת פיננסית מתמקד בסינון רעשים, ניטרול חלק מהכותרות והסתכלות מעבר לערפל קדימה – רחוק ככל שיהיה – ואין לי ספק שהוא רחוק מאוד. השאלה המרכזית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו – איך ייראו שוק ההון, המשק והכלכלה בעוד שנה / שנתיים או ביום שאחרי המשבר?

אף אחד לא יודע כיצד הוירוס יתפתח ומה תהייה ההשפעה הסופית שלו על האנושות בכלל והכלכלה בפרט. לכן כולם כרגע נזהרים. זה כולל גם את הכלכלנים ומנהלי ההשקעות שנוקטים במדיניות זהירה ושמרנית ונמנעים מפני תחזית קונקרטית – יכול להיות שנחזור בדיוק לאותו מצב ויכול גם מאוד להיות שלא , אני חושבת שהוירוס הזה דורש מכל החברות, המעסיקים ובעלי העסקים הערכות וחשיבה מחדש – אמנם עדיין אין לנו קצה חוט ומושג מה תהייה התוצאה של המשבר הנוכחי אבל ברור לנו שכל תחומי החיים שלנו משתנים, החל מחינוך, דרך אופן הצריכה ועד לגיבוש אסטרטגיה ייצור ומודל עסקים חדשים בחברות חדשה בתעשיות מסחריות . הכל משתנה.

כל משבר כלכלי משאיר בעולם אזהו חותם או מורשת – אם זה המשבר של שנת 1929 שלימד אותנו לא לבזבז ולהשתמש בהכל באופן מיידי אלא לחסוך לעתיד, המשבר הכלכלי של 2008 ששינה באופן מהותי את האופן בו אנו מלווים ולווים כסף ובעלות על בתים – ומשבר הקורונה לא שונה גם כן. המשבר הנוכחי כמו המשברים שקדמו לו – ישאיר חותם עמוק בעולם.

הפעם זהו משבר בריאותי שמוביל למשבר כלכלי. אין ספק שהוא חמור, מפחיד ומלחיץ ומטלטל את העולם כולו – ורואים זאת בהתנהגות היומיומית של כל אחד ואחת מאיתנו – לובשים מסכות, אוגרים אוכל, שגרת יום ללא תרבות פנאי, מבודדים חברתית ותעסוקתית, לא עושים תוכניות לעתיד, בטח שלא מזמינים חופשות או טיולים – משהו השתנה באופן מהותי בן אם בחרנו ורצינו בכך ובין אם לא – השינויים הללו יישארו איתנו הרבה אחרי שהוירוס יעלם או ימוגר מעולמנו ואולי זה עוד מוקדם לדבר על זה אבל זה יקרה, כל המומחים מעריכים שהאנושות לא תכחד מהוירוס הזה. מצד הצרכנים המשמעות ברורה לנו – עצירה מוחלטת בביקושים! בצד היצרנים לעומת זאת, הוירוס הזה מכריח אותם לחשוב מחדש ולהיות יצירתיים – הם יצטרכו לחשוב איפה ואיך הם מייצרים את הסחורות שלהם – האם הם תלויים בכלכלה אחת ומרוכזים לאזור אחד או שמתחילים לפזר את הייצור לעבר מדינות נוספות – ארה"ב / הודו לדוגמה – איפה ואיפה הם מוכרים את הסחורות שלהם? האם בחנויות מסחריות? בקניונים או באפיק הוירטואלי? איך הם לומדים ומלמדים? האם עבודה מהבית הופכת לשגרה או שעדיין יש צורך במשרד? האם בכל פעם שמרגישים לא טוב צריך לגשת לרופא או שניתן לבקר את הרופא גם מהמחשב הביתי?

בעולם הצווארון הלבן, הייטק ו"מקצועות משרדיים" רואים מעבר מיידי ומסיבי לעבר העבודה מהבית מעבר לביקוש הטכנולוגי – מעבר זה יצריך יותר מחשבים, עמדות עבודה מרחוק, תשתיות אינטרנט, אמצעים דיגיטליים וטכנולוגיות לשיחות וידאו , ועידה, השתלטות מחשבים – זה משנה אותנו גם בתור בנני אדם – פתאום עבודה מהבית הופכת להיות חלק מהשגרה שלנו וככל הנראה השגרה הזאת כאן כדי להישאר. קחו לדוגמה גם את הבנקים שניסו ככל יכולתם להפוך לדיגיטליים באמצעות הצעת שירותי און ליין, סגירת סניפים, קבלת התנגדות וביקורת נוקשה מצד הציבור ופתאום זוכה להכרה בינלאומית ולגיטימציה לעובדה שמאפשר לקיים נוהל עסקי שגרתי גם מבלי להגיע לסניף.

זה נכון לא רק לעבודה אלא גם לחינוך בכל מוסדות ההשכלה – צריך לחשוב על דרכים חדשות ללמוד וללמד, לפתע צצים קורסי און ליין (בין אם להשכלה פורמלית או להעשרת תרבות הפנאי) המאפשרים לנו ללמוד הכל בכל רגע נתון ועוד בפיג'מה. גם המרצים הבינו שבמקום לטרטר עצמם בנסיעות בין קמפוסים וכיתות ולחזור שוב ושוב על אותה הרצאה בפני קהלים שונים הם יכולים פשוט לערוך שיחת "וידאו קונפרנס" רבת משתתפים, לכמות קהל שאינה מוגבלת ולהגיע כך ליותר קהלים או אפילו להקליט עצמם ולעשות שימושים חוזרים בהקלטה.

ההשפעה של הוירוס לא נעצרת עם הצרכן והיצרן. אנו רואים את ההשפעה גם בפוליטיקה ובמדיניות הכלכלית שמנהיגות ממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם – הוירוס מכתיב ויוצר סדרי עדיפות חדשים – הבנקים המרכזיים מנהיגים תוכניות חירום ומנסים להשפיע על השוק דרך מדיניות הריבית וברכישות של אג"ח ממשלתיות בזמן שאצל הממשלות המדיניות הכלכלית לא עוצרת רק בבנקים ובריבית – אנו רואים את הממשלות חופרות עמוק בכיסים בניסיון למצוא כסף להזרים למשק, מכריזות על הרחבות פיסקאליות, הנפקות של אג״ח ממשלתיות ועל שורה של צעדים בניסיון לסייע – למרות שעדיין ברור לנו שזה ממש לא מספיק.

הכלכלה מושפעת גם מהשינויים שדורש מאיתנו הוירוס ברמת ההיגיינה – אנו נדרשים להימנע מהתקהלויות וכתוצאה מכך כל החברות ונותני השירותים משנים את מדיניות ההיגיינה והסטנדרטים – מה שיתבטא בעתיד אם בהעסקת עובדי ניקיון נוספים והגדלת תקציב רכישת מוצרי ניקיון, זה יבוא לידי ביטוי גם בתרבות הצריכה – כפי שקרה בשנת 2003 עם התפרצות מגפת הסארס – אנשים נמנעו מביצוע קניות בקניון והחלו לרכוש יותר און ליין. באופן מתן שירותי בריאות, פחות אנשים יתייצבו במרפאות ובמיון ויותר ייעזרו בשירותי רפואה און ליין ושירותי רפואה מרחוק מה שיצריך התאמה טכנולוגית והכל בחסות הוירוס. מעבר לכך – מערכת הבריאות האמריקאית (שכולה פרטית) עשויה להפיק תועלת מתחושת הדחיפות המחודשת, המאפשרת שינוי מבני משפטי ורגולטורי.

מעבר לכך אנו רואים ביקורת גבולות הדוקה יותר, כיסוי ביטוחי רחב יותר ושינויים מתמשכים בהרגלי העבודה והצריכה היומיומיים כאשר הם רק חלק מהשינויים שישפיעו עלינו בתור חברה וכלכלה. ניתן לראות את זה כבר בסין, שם התפרץ לראשונה וירוס הקורונה – באיסור המוחלט על סחר וצריכה של חיות בר .

בשורה התחתונה אף אחד לא יודע כיצד המגיפה הנוכחית תתפתח ומה תהיה ההשפעה הסופית שלה על האנושות בכלל והכלכלה בפרט. אין ספק שאנו בעיצומו של משבר עולמי בסדר גודל עצום ויש תעשיות שלא יתאוששו ממנו בכלל ואם יתאוששו זה ייקח להם המון זמן – כמו תעשיית התיירות, בה אחוז ההעסקה עומד כרגע על 10% כי בינינו, אף אחד לא חושב עכשיו כרגע על קוקטיילים בתאילנד . לכן כרגע כולם נזהרים, זה כולל גם כלכלנים ומנהלי השקעות שנוקטים במדיניות זהירה ושמרנית ונמנעים מפני תחזית קונקרטית. יכול להיות שנחזור בדיוק לאותו מצב ויכול מאוד להיות שלא, דעתי היא שהמצב דורש מכל החברות, המעסיקים ובעלי העסקים היערכות מחדש – אין אף משבר שמסתיים באותה תוצאה ועדיין אין לנו קצה של מושג מה תהיה התוצאה של המשבר הנוכחי אבל דבר אחד ברור לנו – כל תחומי החיים שלנו משתנים.


מאמר מאת רובי סעדי, רובי תכנון פיננסי

חדשות ומאמריםניוזלטר

לא ניתן להגיב לפוסט זה...